אבחון פסיכיאטרי

הערכה קלינית יכולה להיות פשוטה או מסובכת ומורכבת למדי, אך בבריאות הנפש אין מעבדת בדיקות להערכה רפואית, ואין דרך למדוד הפרעה נפשית.
 
חלק מהגורמים להפרעה נפשית נסתרים מן העין, ולכן תהליך הערכה יכול להיות ממושך ולא וודאי.
 
חשוב לזהות את סוג ההפרעה כדי לספק את הטיפול המתאים. קביעת אבחנה נעשית על פי התסמינים מול דפוסי האבחון המפורטים ב- DSM-IV.
 
הקלינאי צריך לאסוף מידע חשוב על המטופל : תולדות המטופל, תפקודו האינטלקטואלי, מאפייני אישיותו והלחצים והמשאבים הסביבתיים שלו, כולל תיאור אובייקטיבי של התנהגות האדם.
 
הפרזה, ליקויים והתאמה לנסיבות הינם המימדים העיקריים שהקלינאי צריך לבדוק כדי לאתר את ההפרעה הספציפית של הנבדק.
 
בהערכה קלינית חשוב שיווצר קשר חיובי בין הקלינאי לנבדק. הנבדק צריך לחוש שהבדיקה תספק לאיש המקצוע הבנה מלאה וברורה של בעיותיו. בסיום הבדיקה חשוב שלנבדק תהיה תמונה ברורה של  בעיותיו ו של האפשרויות לטיפול.
 
חשוב שהמטופל ידע שהמידע ישמר בסודיות מלאה וימסר לגורם  שלישי רק באישור וחתימה על וויתור סודיות או במקרה של סיכון מיידי לחיי אדם.